“הבת שלי מבולבלת נורא.
היא חזרה מהטיול הגדול ואין לה מושג מה היא רוצה לעשות או ללמוד”.
את המשפט הזה, אני שומעת הרבה.
מצד אחד, תמיד אני שמחה לסייע לאנשים להכיר ולהתחבר לעצמם ויכולותיהם,
ובמקביל, מתעוררות אצלי תהיות ושאלות:
איך זה קורה שצעירים רבים, שמסתובבים על הכדור לפחות 21 שנה, מסיימים בית ספר ושירות צבאי, ואין להם הרבה תובנות מיהם באמת, מהם נקודות החוזק והחולשה שלהם?
אחרי מחשבה ממושכת,
הגעתי למסקנה,
שמשהו בתהליך הגידול, החינוך וההשתייכות למסגרות,
לא מאפשר לאנשים צעירים, להכיר את עצמם באמת ולהבין מהי הייחודיות שלהם.
מגיל צעיר, ילדים משתלבים בגן, בבית הספר, בצבא,
ונדרשים להתאים את עצמם לדרישות המסגרת.
כשהמסגרת מצידה, די מתקשה להתאים את עצמה לצרכי היחיד.
בכך, אנחנו מייצרים אנשים שלומדים להסתגל למסגרות,
אך מאבדים קשר עם עצמם ואינם מודעים לאיכויותיהם המיוחדות.
כדאי היה לבחון כיצד ניתן להתייחס לצרכי היחיד, גם במסגרת רבת משתתפים .
חשוב להבין, שגם לנו כהורים יש תרומה משמעותית בעניין:
הורים רבים תופשים את ילדיהם כ “חלון הראווה” שלהם.
הבעיה מתחילה, שהתקוות והציפיות של ההורים, קשורות ברצונות ובמאוויים של עצמם ובכך אינם מתבוננים באופן אובייקטיבי בצרכי ילדיהם.
כך, באופן בלתי מודע, הם משליכים את החלומות שלהם ומצפים להגשים עצמם דרך הילדים.
אך חשוב להבין שבן שהלך ללמוד משפטים ורפואה יכול להביא הרבה גאווה ונחת להוריו, אך אם הוא בחר בדרך המקצועית על מנת לרצות את הסובבים אותו, ולא בשל התאמתו למסלול, מהר מאוד הוא ישלם את המחיר הרגשי הכרוך בתפקוד במסגרות שאינן תואמות את צרכי האישיות.
על כן, הורים יקרים, עם כל הכבוד למימוש העצמי ולצרכי האגו שלנו , עזרו לילדכם להכיר ולאהוב את עצמו, ולבחור מסלול שמתאים למידותיו, במקום להפעיל עליו לחץ למלא אחר הציפיות שלכם.
איך תעשו זאת בהצלחה?
נקודת התחלה טובה תהייה אם תשימו לב למחשבות ולתחושות שלכם, לזהות שעל אף הדימיון לילדכם, יש הפרדה מוחלטת באישיות, ברצונות, בחלומות.
התבוננו באובייקטיביות בילדכם, ראו, מה מעניין אותו? לאיזה תחומים הוא נמשך? מה מעסיק אותו ומושך אותו? באיזה פעילויות הוא נראה שמח ומאושר?
שימו לב, באיזה תחומים הילד שלכם מצטיין או סתם מגלה סקרנות מוגברת.שקפו לו את זה.
ספרו לו שאתם רואים כמה הוא מתעניין בתחום מסויים.
העשירו את סביבתו וחוגיו על מנת שייחשף למגוון אפשרויות, וידע להגיד למה מביניהן הוא נמשך יותר.
תנו לילדים את היכולת לבחור ממספר אפשרויות, בכך תפתחו אצלם יכולת התבוננות ובחירה.
אפשרו לילדכם לעסוק ולהתפתח בתחום אותו הם אוהבים,
גם אם הוא נראה לכם כביכול תחום שיתקשו למצוא בו עבודה בעתיד.
לעיתים, העבודות ההזויות ביותר, שנבעו מתוך אהבה לדבר, הובילו את בעליהם להצלחה אישית, מקצועית ושפע כלכלי.
אם תעזרו לילדכם, כבר בגיל צעיר, לזהות ולהתחבר עם תחומיי העניין והכישורים שלהם, יהיה להם קל בהמשך הדרך לבחור את דרכם,
מתוך ניסיון והיכרות אישית שצברו על עצמם.
כך צומת הבחירה המקצועית לא יהיה זר עבורם,
אלא המשך ישיר של מעלותיהם וכישוריהם.
עיסוק מקצועי התואם את צרכי האישיות, מוביל לתחושה של סיפוק ומלאות.
אני משערת, שאלו תחושות שהייתם רוצים שילדכם יתברכו בהם בבגרותם.
אשמח לשמוע את הרעיונות שלכם, כיצד אתם מסייעים לילדכם, להכיר את עצמם והמאפיינים הייחודיים שלהם?