“זה לא שלא רציתי
פשוט כבר לא האמנתי שאני יכול
ומצאתי אלף ואחת דרכים להתחמק מהכאב המתמשך הזה”…
* * * * * *
כלפי חוץ הם יכולים להראות “חצופים”/”מסתגרים”/ לעיתים אף “מצחיקים”…
כשבתוך תוכם מתמודדים עם קשיים, תסכולים ופערים איומים…
איומים עד כדי התרסקות הדימוי העצמי,
איומים עד כדי אובדן האמון ביכולותיהם האישיות להגיע למטרות פשוטות.
איומים עד כדי כך שיוותרו מראש על הגשמתו של חלום.
המעגל מתחיל להתהוות כבר בלידה,
אך מורגש ביתר שאת עם כניסתם למערכות חינוך פורמליות-
ותשומת הלב שלהם עוד כילדים, שהם חריגים:
חריגים משום שבלי לדעת למה, הם רואים שהאחרים מצליחים…
חריגים משום שבלי לדעת למה, הם רואים שהאחרים מבינים…
חריגים משום שבלי לדעת למה, הם רואים שהם לא שם- “לא כמו כולם” !
כילדים אין להם כלים להבין את המתרחש, הם רק מרגישים זאת היטב – יום יום…
אם שפר עליהם מזלם-
מודעות המבוגרים שסביבם תסייע להם לזהות את “נורות האזהרה” ולהציע תמיכה הולמת,
אך אם לא-
מעגל האימה של לקויי הלמידה ממשיך להתגלגל למדרון חלקלק-
שמתעצם בכניסה לבית הספר היסודי,
בזמן ש”כולם” מתקדמים במשימות הלימודיות, הם עוד מתעכבים, מהססים, מנסים ומשתדלים…
פעמים רבות הם מואשמים בעצלנות או אפילו זוכים לעונשים!
מרגישים את מבטם המאוכזב של המורים וההורים,
לא פעם מעמדם הנמוך מבחינה לימודית, גורם גם לדחייה חברתית.
תחושות התסכול, העלבון, הדחייה מצטברים-
ומתבטאים כלפי חוץ בקשיים התנהגותיים, הימנעות או ליצנות.
תחושת חוסר המסוגלות נצרבת ב”הארד דיסק” האישי-
ומשם ממשיכה לנקר כמו נבואה המגשימה את עצמה…
כמבוגרים, פעמים רבות כבר לא מרשים לעצמם לטפח שאיפות, משום שכבר לא סומכים על יכולותיהם,
התרגלו לכוון נמוך
כל כך נמוך שזה כואב…
משום שמתחת למעטה הקשיים טמונים שפע כישורים, אפשרויות ופוטנציאלים לא ממומשים.
* * * * * *
אחרי שנים בהם אני פוגשת אותם בשלבים שונים של חייהם
החלטתי לנסות להעלות את המודעות לסימנים שאנו יכולים לזהות בדרך-
משום שמודעות לדבר
יכולה למנוע את המעגל המוכר
ואיתור מוקדם יכול למנוע תסכול מיותר…
קיימות לא מעט “נורות אזהרה” בהבעה הגראפית. כך למשל:
* בדרך כלל ילדים שמחים להביע את עצמם בציור, על כן, הימנעות של ילד משולחן הציור יכולה להצביע על תסכול ממנו הילד מנסה להתחמק.
* עיכוב משמעותי בשלבי התפתחות הציור – בזמן שילדים בני חמש כבר מצליחים לארגן צורות במרחב, הם עוד עסוקים בשלב השרבוט הראשוני ומתקשים להתקדם לשלב הבא.
* עיכוב בתהליכי רכישת הכתיבה .
* בזמן שילדים אחרים כבר כותבים בטבעיות, כתב ידם יכול להיות איטי באופן משמעותי.
* הרבה פעמים משקיעים הרבה אנרגיה ולוחצים באופן משמעותי על העיפרון עד כדי קריעת הדף.
* כתב היד יכול לכלול שגיאות כתיב, היפוך אותיות, להראות נוקשה, שבור, לא מאורגן.
* המנעות מכתיבה.
סימנים אלו יכולים לאותת על המצאות של קשיים מסוגים שונים וכדאי להצליב את המידע עם נתונים נוספים שזמינים לנו:
להתייעץ עם מורים אחרים בצוות, עם היועצת החינוכית וכמובן להפנות לאבחון פסיכו-דידקטי מקצועי.
איתור מוקדם יאפשר לנו לתמוך בצרכיו הייחודיים של הילד/ה ולנתבם לדרך של מודעות, התמודדות, פיתוח אסטרטגיות יעילות, העצמה, חוסן אישי ומסוגלות,
כך שיוכלו לסמוך על עצמם, לממש את הפוטנציאלים הרבים הטמונים בתוכם בדרך לביטוי אישי מלא בעולם.
להזמנת הרצאות להורים,מטפלים, צוותים חינוכיים-
על איתור “נורות אזהרה” בכתבי יד וציורים, איתור מצוקות, ליקויים, לצד עוצמות וכישורים,
מה הילד/ה מספר לנו בכתב ידו וציוריו?
מהם שלבי ההתפתחות האוניברסליים של הציור והכתב ומדוע חשוב להכירם?
מדוע כדאי לעודד את הילדים לצייר?
כיצד נוכל לתמוך באופן מעצים בצרכים הייחודיים של ילדנו?
משרד – 04-9848660, נייד 054-2388506.
לספרות מקצועית –
חפשו את ספרה של דפנה ילון “הילד בקצה העיפרון” שיצא השנה וניתן לרכישה בהוצאת מכון מופת.