שנים הוא שיגע אותי
הקול הזה…
שבקע ככל הנראה ממעמקי הלב:
אותו משפט! חוזר על עצמו במשך ימים, שבועות ושנים!
ובאיזו עקביות…איזו דבקות במטרה!
כל כך הרבה פעמים הוא ממש הפריע לי להסכים להצעות עבודה מפתות ממש-
שכל אדם בר דעת היה קופץ עליהן בלי לחשוב פעמיים!
והראש מתרגז: “למה לעזאזל את לא יכולה לקבל החלטות באופן רציונאלי?!?!
עזבי אותך מהלב הרגשני הזה. סתם מבלבל את המוח ומפריע לנו במסלול הבטוח!
והלב בשלו, בקריאה עמומה, חלושה אך נוכחת: “יש לך עבודה עם אנשים”…
מסר קצר עצמתי ולאחריו – נאלם כלא היה.
רגע! חכה שניה! תן עוד רמז! איזו עבודה? באיזו מסגרת? מי מבטיח לי שם משכורת מסודרת? בטחון? קביעות?…. הלו? לב ?!!
נאדה! השאיר אותי לבד עם הלחישות שלו ושוב נעלם. ממש תודה לך!
מצד אחד הוא מפריע לי לקחת אחריות ולהסכים למשרה הגיונית ומסודרת, ומאידך מסתלק לו עם המסר העמום הזה שהשאיר אחריו.
תודה רבה באמת!
וכך…עם רמזים קטנים ואהבה גדולה המשכתי בדרכי,
פוסעת בשביל שאיננו סלול, צעד צעד, עם הקשבה גדולה למתרחש ולאיתותים שהגיעו להם מפעם לפעם מבפנים.
שום דבר לא נגלה לפני כהארה גדולה ובוודאי ללא הבטחות ותעודות ביטוח מצידו של אף אחד,
אך כמה דברים כבר התבהרו לי במהלך השנים:
במקביל למסר ההוא מהלב, עוד דבר היה ממש ברור: כתבי יד וציורים “מספרים לי סיפורים”! הם למעשה כלי האבחון העצמתי שלי!
וכמובן לא ניתן היה אף פעם להתעלם מהסקרנות והתשוקה העזה לחקור, להבין, ללמוד ביסודיות תיאוריות פסיכולוגיות המסבירות את נפש האדם שמאז ומתמיד אפיינו אותי ומשכו אותי ללימודים אקדמאים בתחום…
ו ה ש נ ה …
רק השנה סוף סוף הבנתי באופן ברור וחד משמעי למה היה כל כך כדאי להקשיב ללב כל השנים!
רק השנה התחברו כל הקצוות לשלם אחד גדול ומרגש שטומן בחובו אפשרויות אינסופיות לביטוי האותנטי הזה שהולך יד ביד עם אותו קול ישן ומוכר של הלב…
רק השנה שמתי לב שבעצם, בכל העיסוקים אותם בחרתי אני ממש עובדת עם אנשים: מסייעת להם להכיר את עצמם טוב יותר, להתחבר לעוצמות ולמתנות הייחודיות שלהם!
זה ממש מצחיק אך התובנה הגדולה הזו הגיעה ברגע אחד קטן, שהתרחש כמעט כבדרך אגב, בו בסיום מפגש השתלמות לאיתור “נורות אזהרה” בכתבי יד וציורים, שהעברתי לאנשי חינוך, ניגשה אלי אחת המורות וביקשה להראות לי את כתב ידה. התבוננתי בו מס’ רגעים ושאלתי אותה, האם היא לא היתה רוצה להמשיך ללמוד ולעסוק בדרמה-תראפיה?
הלסת שלה נשמטה. זה ה- חלום עבורה. “איך ראית את זה”?
…זמננו היה קצר מכדי להסביר לה את כל התורה…
אך זה פשוט היה שם…
התרגשותה היתה רבה שההתרשמות מכתב ידה תאמה באופן מלא את חלומה וראתה בכך גושפנקה להמשיך בדרכה…
היא חייכה ונראתה מאושרת. הסתכלה עלי בתמיהה.
(זה המקום אגב להגיד שלא תמיד אפשר לקבוע בוודאות כה מוחלטת ובמידת דיוק כזו, מהו הדבר הבא שנכון/מתאים, אך תמיד אפשר לסייע לאדם להכיר טוב יותר את עצמו ואת הפוטנציאלים הטמונים בו).
זה אף פעם לא מפסיק לרגש אותי!
היום אני יודעת להגיד בפה מלא: זכיתי לעבוד עם אנשים!
ר ג ע !
שניה לפני סיום,
חשוב לי רק להזכיר:
גם לכם יש קול כזה שבוקע ממעמקי הלב !
התוכלו לשמוע? מה הוא לוחש לכם ?